ספורט ופוליטיקה

ההיסטוריה מלאה בדוגמאות למקרים בהם ממשלים עשו שימוש בספורט לקבלת לגיטימציה בינלאומית – איטליה הפשיסטית עודדה הישגים של ספורטאי הייצוג שלה בתחילת המאה ה-20, מדינות הגוש הקומוניסטי עשו שימוש מכוון בספורט לשם הפצת מסרים תעמולתיים והשתמשו בהצלחת הספורטאים להלל ולשבח את המערכת החברתית-כלכלית הסוציאליסטית שהקימו, מנהיג ארגנטינה חואן פרון ניסה לעצב תודעה לאומית דרך הספורט והשקיע כספים רבים בבניית מתקנים לצורך הישגים ספורטיביים ועוד.

לאורך ההיסטוריה נעשה שימוש רב בספורט גם כדי למחות כנגד מדיניות של מדינה, בין אם במישור הפנים-מדינתי ובין אם במישור הבינלאומי. ארה"ב החרימה את המשחקים האולימפיים במוסקבה ב-1980  וברה"מ החרימה בתגובה את המשחקים האולימפיים ב-1984 בלוס אנג'לס; דרום אפריקה זכתה בגביע דיוויס ב-1974 בזכות ניצחון טכני על הודו, שסירבה לשחק נגדה בגלל משטר האפרטהייד; אופ"א החרימה את נבחרת יוגוסלביה ואסרה עליה להשתתף ביורו 1992 בגלל המלחמה בשטחה – מחליפתה דנמרק עלתה במקומה ואף זכתה בטורניר.

ומה בנוגע לשחקנים עצמם?  ידוע כי אם יש לך משהו חשוב לומר, רצוי לעשות זאת על הבמה הגדולה בעולם. באולימפיאדת מקסיקו ב-1968 מחו אתלטים שחורים כנגד מצבם של שחורים בארה"ב, במה זכה לכינוי "הצדעת הכוח השחור"; מוחמד עלי סרב להתגייס למלחמת וייטנאם ואף איבד בגלל כך את תואר אלוף העולם; קולין קפרניק החליט לכרוע ברך בזמן נגינת ההמנון האמריקאי במחאה על מצבם של השחורים בארה"ב ועוד.

במהלך ההרצאה נסקור את הסיפורים המעניינים ביותר בעולם הספורט ואת הקשר שלהם לפוליטיקה וכמובן הקשר של ישראל לספורט הפוליטי.

משך ההרצאה – 60-80 דקות

דילוג לתוכן